סיום הירושלמי- הראיון

ביום חמישי האחרון ערך הרב יניב חניא, המקים והמנהל של "שורש, פרוייקטים אמוניים" ושל אתר שורש גולשים לתוכן, סיום על התלמוד הירושלמי.
למרות שגדל בבית ספרדי תורני, הוא זוכר את עצמו נבחן בגמרא בשבוע הישיבה בישיבת ההסדר ולא מבין את רוב מהשאלות שנשאלו. כך שאת דרכו בלימוד התלמוד הוא התחיל מן הבסיס, כמעט כדף חלק, ומשם התקדם לאט לאט, דף אחרי דף עד שזכה לסיים התלמוד הבבלי כבר שלוש פעמים.
לפני כחמש שנים הוא החליט לעסוק גם בלימוד של התלמוד המוכר פחות, הירושלמי, תלמודה של ארץ-ישראל. במהלך חמש שנים אלו עבר על כ-1500 דפיו של התלמוד: בתחילה מספר שורות מועט ביום, בגלל הקושי הרב להבין את הירושלמי שדבריו מתומצתים וגרסתו עדיין משובשת, ובהמשך בקצב מהיר יותר.
את טקס הסיום של הלימוד הוא הקדיש לעילוי נשמתה של הלל אריאל, הנערה מקרית ארבע שנרצחה במיטתה בידי מחבל שפל. הוריה של הלל הפיצו מספר בקבוקי יין נבחרים שבקבקה הלל אריאל והרב יניב כתב על הבקבוק שקיבל "לפתוח בסיום הירושלמי". "חשבתי", כך סיפר בסיום, "שזה בקבוק קדוש שיש לפתוח אותו באירוע מיוחד במינו. אמא של הלל שירתה בצעירותה שירות לאומי בצפת ונותרה מאז בקשרי ידידות עם משפחת חניא. את הבקבוק העביר לצפת אביה של הלל.

כדי לחגוג את המאורע המציין התמדה יום-יומית ונחישות התכנסו לצפת רבנים, חברים ובני משפחה. הסיום נחוג בבית הכנסת בצפת שהקים מישל, אביו של הרב חניא, על שמו של החכם התוניסאי רבי חי טיייב זצ"ל. בין הרבנים שכיבדו בנוכחותם את האירוע היה גם הרב אברהם בלס, ראש מכון הירושלמי, שהגיע במיוחד מירושלים לכבוד האירוע, והרבנים הרב ד"ר בניהו ברונר, הרב רחמים עמרוסי, הרב יורם רוזנבאום, איש ההפקות המגזרי- עמיחי יוזן, הרב אליהו ביטון, הרב האיזורי של מרום הגליל ועוד... באירוע נטלו חלק גם הגיסים ד"ר יובל ודעי וד"ר דוד גלולה וידי המשפחה ד"ר ניסים ליאון. את הערב הנעים בקולו הזמר מנדי ג'רופי.

לכבוד המאורע, שאלנו את הרב חניא מספר שאלות...

מה הסיבה שהתחלת ללמוד ירושלמי?
הרגשתי מאוד לא טוב עם זה שתלמודה של ארץ ישראל, שבו יש פניני מחשבה והלכה יהודיים בפרספקטיבה שונה מעט מהבבלי, שהוא חשוב מאין כמוהו ובמובן מסויים עליון יותר על עולמו ה"יותר פלפלני" של הבבלי לא נלמד בחלק גדול מהציבור. הקושי של הלימוד, בעיות הגרסה ועוד... גרמו לכך שתלמוד זה מונח בקרן זווית. וחשתי שיש צורך אמיתי ללמוד אותו, לפחות על ידי חלק מהאנשים, מ"חוף אל חוף" ולא רק בהקשרים של סוגיות הבבלי כפי שאולי מקובל יותר. ללמוד ירושלמי בשביל ירושלמי ולהקיף הכל.
הלימוד הזה הוא גם חלק מפרוייקט שלקחתי על עצמי להקיף את כל התורה שבעל פה (ברמת חז"ל), מצד אל צד... פשוט לנסות וללמוד את כל מה שחכמים אמרו- בבלי, ירושלמי, זוהר, מדרשים, מסכתות קטנות ועוד... במובן הזה הירושלמי הוא חלק מהדרך.

האם אתה ממליץ גם לאחרים לנסות לעשות זאת?
אני בהחלט ממליץ לעשות זאת גם לאחרים, אם כי צריך לדעת שזה ממש לא קל. זו משימה קשה שמצריכה ריכוז. אולי צריך להתחיל כפי שאני התחלתי, מתוך קבלה של ללמוד לפחות שורה או שתיים ביום... בכל מקרה, בניגוד לבבלי אולי, מי שלא לפחות "בעניינים" בלימוד גמרא לא יוכל להבין את הירושלמי. אולי מסכתות בודדות כמו ברכות וסנהדרין... לכן מתחילים אולי כדאי שלא ינסו, זה ייאש אותם. צריך גם ראש מעט "מדעי" בגלל נושא הגרסאות השונות ויש לו מעט בחורי ישיבה מנוסים ש"עיון מדעי" כזה מרתיע אותם.

האם ישנם "גילויים" מיוחדים שגילית תוך כדי הלימוד?
ישנם המון גילויים, גם מעבר ללימוד עצמו כמובן או לאמירות ההלכתיות והאגדתיות. לדוגמא- לא בדקתי את זה מדעית, אבל נדמה לי שבירושלמי יש הרבה יותר חכמים מאשר בבבלי, הרבה יותר שמות ואסכולות. בבלי זה תמיד אותם חכמים שחוזרים על עצמם, וכאן יש, לכאורה יותר שמות. מה שמרחיב את היריעה. גם העובדה שהירושלמי לא טורח תמיד לענות על קושיות והשארת קושיה "פתוחה" היא חלק מהנוהל בלי התרגשות- מלמדת משהו על החיים התורניים בתפיסת הירושלמי. ובכלל- בירושלמי יש תחושה אמיתית של נגיעה במקורות בצורה גולמית יותר, נבואית יותר אם תרצה. הנקודה הזו קשורה להבדלים בין התלמודים. בבבלי מדייקים בכל מילה ובכל אות, בירושלמי, הן בגלל בעיות הגרסה, הן בגלל הלשון הארמית השונה והן בגלל שיש פחות פרשנים "מוסמכים", יש יותר מקום לפירוש העצמי, להבנה של עצמך, הטקסט שבו יש פעמים רבות שינויי גרסה הוא פחות מקודש, מה שמקדש ממילא יותר את ההבנה הרוחנית שלך את הדברים. את הפרשנות האישית העמוקה שנובעת מתוך מחוייבות תורנית לַכָּתוּב, אבל לא מוחלטת לגמרי על ידי פרשנות הדורות שפחות קיימת. יש מספר לא קטן של סוגיות בירושלמי שאפשר להבין רק עם "רוח נבואית", עם הבנה שמעבר למילים... מבלי להיצמד לכל מילה. פשוט כי אי אפשר.

האם תחזור לבבלי אחרי שגמרת את הירושלמי?
לא עזבתי את הבבלי חס וחלילה, זו היתה תוספת על הלימוד הרגיל, תוספת שתמשיך אם אצליח בעז"ה. פשוט חזרתי לברכות. סגרתי את המעגל בפתיחתו.

תוכל לסכם עבורנו בקצרה את הדברים שאמרו הרבנים באירוע?
הרב בלס דיבר באירוע על החסמים המלאכותיים שיש בלימוד ירושלמי. לדבריו חלק ניכר מ"הקשיים" אינם קיימים וזה רק עניין של הרגל והשקעה. הוא הביא בדבריו מספר דוגמאות לכך שהחסמים הם מלאכותיים. וכן סיפר על החלום להקים בצפון שלוחה של מכון הירושלמי, מה שיעזור להפיץ יותר את הרעיון של הלימוד.

אני בחרתי להביא מספר אנקדוטות שקשורות פחות לתלמוד אלא לקושי המציבה בפנינו התורה שבעל פה- לקחת עולם חי של דיבור ולימוד רוחני ולכתוב אותו, לינארית, על הנייר. הבאתי מספר דוגמאות לכך מהירושלמי. כמו כן הקראתי את הציטוט שמדהים של המדפיסים של הירושלמי שתיארו בסוף הספר את הקושי להשיג גרסאות ואת המאמץ האדיר שהם השקיעו כדי להגיע ליותר דיוק בהדפסה. כמה שורות עוצמתיות ביותר שמלמדו על המאמץ האדיר שמשקיע עם ישראל בשימור התורה.